חוזרים לביה"ס, אחרי החופש: המדריך להורה המבולבל

תחילת שנת הלימודים או אפילו סתם חזרה ללימודים מחופשת החג יכולה להיות מאתגרת במיוחד, כשהילד סובל מבעיות נפשיות * ד"ר מריאלה מושבה, פסיכיאטרית ילדים מומחית, ממליצה על דרכים מעשיות להתמודד עם החרדה וחוסר היציבות של המעברים

עופר מאיר

אין הורה או ילד שה-1 בספטמבר (או החזרה ללימודים אחרי החגים) "עוברים לידו" בלי תשומת לב מיוחדת: ההורים רק מחכים שהיום הזה יגיע, הילדים מתפללים שחופשת הקיץ תימשך לנצח – ובסוף, כמדי שנה, חודש אוגוסט מסתיים – ובתי הספר שוב נפתחים. כל הילדים "שונאים" את תחילת שנת הלימודים, אבל יש ילדים שפתיחת השנה (או סוף חגי תשרי או אחרי פסח או אפילו תום חופשת חנוכה) נחווית אצלם כעניין מעיק וקשה במיוחד.

אלו הם ילדים ונערים (וכמובן ילדות ונערות) עם מגוון בעיות נפשיות, שגם כך משימות היום יום עשויות להיות להם מאתגרות. להוסיף לקושי הרגיל עוד מעבר מחופשה – למסגרת הלימודים, יכול להפוך את עניין ההסתגלות למשהו קשה מדי, בלתי אפשרי בחוויה שלהם.

כהורים, כיצד נוכל לסייע להם לעבור את החזרה ללימודים מהחופשה, בצורה חלקה יותר? רגועה יותר? מותאמת? ביקשנו מפסיכיאטרית הילדים המומחית ד"ר מריאלה מושבה מהמרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר (בצילום), להעניק לנו מבינתה ולשתף אותנו בניסיונה. מסתבר שיש הרבה דברים שביכולתנו לעשות.

× שלב ראשון: לדעת שיש בעיה

הורה לילד שאובחן עם אנורקסיה, דיכאון, אוטיזם, התמכרות למסכים, פסיכוזה או שימוש מוגזם באלכוהול – יודע שיש בעיה ואולי אפילו יש צוות מקצועי שמלווה אותו.

במקרים אחרים, ייתכן שיעבור זמן עד שבכלל נבין שיש בעיה: הפרעות אכילה כוללות הסתרה “built it” וקשה לעלות עליהן (כן, גם להורה); כך גם ילד שלא יוצא מהחדר במשך ימים ארוכים.

בשני המקרים, המעשים של הילד יכולים להיראות תמימים לגמרי וקשה לחשוד שישנה בעיה עמוקה יותר (כמו בולמיה או דיכאון מז'ורי) מתחת לפני השטח. התנהגות מוזרה בתחילת שנת הלימודים – הימנעות, התבודדות או סירוב עיקש ותקיף ללכת לביה"ס – יכולים לעורר אצלנו חשד שמשהו השתנה ואולי דורש טיפול.

× מתי, בעצם, לחשוד שיש בעיה?

חרדה או חשש מפני תחילת השנה או סוף החופש היא טבעית והגיונית לכל ילד. אבל כאשר אנו מבחינים בשינוי התנהגותי משמעותי – בהחלט כדאי שיידלקו אצלנו נורות אדומות.

שינוי כזה יכלול לכלול נסיגה תפקודית או חברתית בולטת (ילד שנהג ללכת לצופים מדי שבוע – ולפתע מפסיק), פגיעה תפקודית (מפסיק ללכת לביה"ס), התבודדות, כעסנות וזעם וגם שינויים קיצוניים בשינה. הנורה האדומה יכולה להבהב ביתר שאת בייחוד אם המצב החדש מתמיד ולא חולף כעבור ימים אחדים.

ריכוז הוא אחד הדברים שנפגעים כמעט בכל הפרעה נפשית, ולכן פעמים רבות הכתובת הראשונה שאליה הולכים ההורים היא נוירולוג ילדים.

שינוי התנהגותי יכול לכוון אותנו לפסיכיאטר ילדים – אבל גם ביקור אצל רופא הילדים, אצל פסיכולוג ילדים או אצל עו"ס קליני יכולים לסייע לאושש או להזים את החשדות. אם עולים אצלך חששות – מומלץ לא להישאר איתם לבד ולראות איש מקצוע.

× בבסיס העניין: החרדה

כל אחד ואחת מפחדים מהלא נודע ואף אחד אינו מתלהב להיות חסר אונים. דמיינו רגע מלחיץ בחייכם: אולי זה מפגש צפוי עם הבוס לקראת שיחה על העלאת שכר; ייתכן שזאת בדיקה רפואית שעברתם, שתוצאותיה עלולות להיות דרמטיות, ואתם מחכים לצלצול טלפון מהרופא שיבשר על הממצאים.

עכשיו תקחו את תחושת החרדה מאותה סיטואציה מדומינת – ותכפילו אותה פי 1,000. זאת עשויה להיות עוצמת התחושה שיש לילד שלכם לפני החזרה לביה"ס. קצת מפחיד, נכון?

זה יכול לכלול הרבה חששות: כיצד הוא יתמודד במהלך יום הלימודים? האם יצחקו עליו? האם ילעגו לו? האם הוא יסתדר עם המורה? עם המערכת? עם החומר?

מולכם ניצב הילד האהוב שלכם, כשהוא בחרדה ענקית מפני הבאות. בהתמודדות עם החרדה שלו, חשוב שלא לזלזל בה ובתחושות שהיא מעוררת, לנסות להכיל אותה ואולי אף לשאול בפשטות: "מה לדעתך יוכל לעזור לך?".

× הדרכת הורים

הדרכת הורים היא אחד הכלים היסודיים והבסיסיים בתחום: כמעט אף אחד לא נולד עם הידע או התובנות אודות הדרכים האופטימליות לטפל בילדה או בנער עם קשיים נפשיים. זה יכול להיות מאתגר ומתיש מאוד (גם לילד וגם להורה) – ולכן חשיבות ההדרכה.

בדרך כלל מקובל לשלוח את הילד לטיפול פרטני מדי שבוע – ולראות את ההורים מדי שבועיים. בכל מקרה, צוות מקצועי וקשוב שיקיף אתכם ויסייע לכם הוא קריטי לצורך טיוב הטיפול וגם (ולא פחות חשוב) לרווחתכם הנפשית כהורים. גם מציאת הורים אחרים לילדים עם בעיה דומה (למשל, ברשתות החברתיות) תוכל לסייע לכם "להתגלח על זקנם" של אחרים ולקבל עצות מועילות וטיפים חשובים.

× כדאי לדייק את הטיפול התרופתי

בעבר הלא רחוק, הפסיכיאטר היה רושם למטופל (המבוגר או הצעיר) תרופה כלשהי – ואז היו שניהם "ממתינים" כדי לראות את תוצאות הטיפול.

בניגוד לתרופות להורדת חום, לדוגמה, שפועלות באופן כמעט מיידי, ההשפעה של תרופות פסיכיאטריות רבות נצפית רק לאחר 3-4 שבועות (או מעט יותר) מתחילת הלקיחה. אם עבר חודש והמטופל לא הגיב לתרופה כראוי – צריך "לחזור לשולחן הרולטה" ולנסות תכשיר חדש.

בדיקה חדשנית בשם Genomind מבוצעת על דגימת רוק – ובודקת את ה-DNA והגנים של המטופל. תוצאות הבדיקה יכולות לכוון את הרופא לתרופה המתאימה (כמו גם להזהיר אותו מפני תרופות שיגרמו לתופעות לוואי בלתי רצויות).

את בדיקת ג'נומיינד ניתן לבצע לפני תחילת הטיפול (בבחינת חכם יודע לצאת מבורות שפיקח כלל לא נכנס אליהם) וגם במהלכו (בייחוד לנוכח חוסר יעילות או קיום תופעות לוואי בלתי נסבלות).

× שום דבר הוא לא "לכל החיים"

אם הפסיכיאטר הציע לתת לילד שלך תרופות – מנוגדי דיכאון מקבוצת SSRI ועד תכשירים אנטי פסיכוטיים – זה עלול להישמע רע ומפחיד. הורים רבים חוששים משימוש ממושך בתרופות ולא מעוניינים לגרום לילד או לילדה לתלות בכדורים פסיכיאטריים, שיצטרכו ללוות אותו למשך כל ימי חייו.

חשוב לציין שתרופות פסיכיאטריות אינן טיפול קו ראשון בילדים (קרי, לפני שפונים לתרופות מנסים התערבויות אחרות, כמו פסיכותרפיה ושיחות) ושהן ניתנות במשורה (בכמות הקטנה ביותר האפקטיבית) ולאחר חשיבה והתייעצות – גם איתכם ואם ניתן גם עם הילד.

פרט לכך, שום דבר הוא לא "לכל החיים": ניתן לקחת את התרופה, לראות האם יש שיפור – ופעמים רבות לאחר מספר חודשים לרדת ממנה, לאחר שהיא השיגה את מטרתה.

× בלי רגשות אשמה, בבקשה

כאשר הילד שלנו נולד, יחד איתו נולדים רגשות האשמה שלנו. אשמה ברמה קלה היא טבעית, אבל כשהיא עובדת שעות נוספות – זה כבר לא משרת אותנו (וגם לא את הילד). רוב האנשים, בכל רגע, עושים את המיטב שביכולתם למען הילד שלהם.

לפעמים אפשר לחשוב שזה מעט מדי ומאוחר מדי – בייחוד כאשר מגלים שלילד יש בעיה שדורשת כדורים פסיכיאטריים – ואיך לא חשדנו בבעיה קודם וכיצד לא ראינו שיש דברים שהם לא בסדר ועוד ועוד האשמות עצמיות… עצה חזקה ביותר מאיתנו: תנו לעצמכם "הנחה" קטנה ולפחות תורידו מהשולחן את רגשות האשם.

אתם הורים מספיק טובים אם אתם עושים כמיטב יכולתכם. יש מספיק דברים להתעסק איתם ולטפל בהם כאשר צריך לדאוג לילד ולאזן אותו. אתם גיליתם את הבעיה ברגע שחשדתם בכך. אתם בסדר גמור ועושים ככל יכולתכם כדי לתת לילד האהוב שלכם הורות טובה ומיטיבה.