מהם תסמיני הדיכאון? כיצד מאבחנים אותו? אילו סוגי דיכאון יש? וכיצד אפשר לסייע לאדם בדיכאון?
עופר מאיר
מה זה דיכאון?
דיכאון הוא כאב נפשי, שיכול לבוא לידי ביטוי בתחושות של עצבות, ריקנות, ייאוש, לאות (עייפות) והערכה עצמית נמוכה. דיכאון יכול לכלול קשיי ריכוז, הפרעות שינה (למשל: עלייה משמעותית במספר שעות השינה), אנרגיה מועטה, חוסר עניין, אובדן תיאבון, אובדן חשק מיני, כאבי גב, כאבי גפיים, כאבי פרקים והאטה פסיכומוטורית (קושי לבצע פעולות יומיומית שגרתיות, כמו להתקלח, לבשל או לערוך קניות).
מה הכוונה שדיכאון הוא "כאב נפשי"?
כאבים פיסיים וכאבים נפשיים – כואבים שניהם. פעמים רבות אפשר לשמוע מטופלים שחווו כאבים פיסיים קשים, אומרים שהכאבים הנפשיים (למשל: כאבי הדיכאון) היו יותר חזקים מהם. כל מקרה כמובן לגופו, ובכל אופן אף אחד מהם איננו תענוג גדול. בניגוד לכאב פיסי (למשל: כתוצאה מעקיצה כואבת של דבור) שניתן לראות ולהבין גם מ"בחוץ" – כאב נפשי הרבה פעמים נחווה ונתפס רק מ"בפנים". הדבר עלול לגרום למטופל להבין ב"איחור" שהוא לא סתם ישן הרבה, אוכל מעט ומרגיש מיואש (אלא יש לו דיכאון) – וגם קרוביו עלולים להאשים אותו ב"עצלנות" ולנסות לעודד אותו "להתעשת" ו"להתאפס על עצמו" כדי לחזור לעצמו (ה"עידוד" כמובן לא בהכרח יעזור וייתכן שרק יחריף את התסכול מהמצב).
איך לעזור לאדם בדיכאון?
קודם כל לגלות אמפתיה למצבו ולנסות להכיל את הכאב, עם מינימום של שיפוטיות וביקורתיות. לאחר מכן אפשר לנסות לסייע לו לקבוע פגישה עם איש מקצוע בתחום, שייתן אבחנה מדוייקת ויציע דרכי טיפול. תמיד טוב לשאול בפשטות "כיצד אוכל לעזור לך?". אנשים בדיכאון מתארים את עצמם פעמים רבות כ"חצי בן אדם" – עזרה משימתית ממוקדת (לעזור להכין אוכל, להתקשר לקרובים וחברים, לסייע בסידורים שונים) תוכל לעזור לו לעבור את התקופה הקשה.
סוגי דיכאון
קיימים יותר מ-20 סוגים של דיכאון המוכרים בספרות הפסיכיאטרית, ובהם: דיכאון מצבי (תגובה לאובדן או פרידה, למשל); דיכאון אנדוגני ("תסמונת המלנכוליה"); דיכאון ראשוני ומשני; דיכאון חד קוטבי לעומת דיכאון דו קוטבי; ועוד.
הדירוג הפשוט והמשמעותי ביותר, הוא על פי חומרת הדיכאון. כדי שמצב יוגדר כ"דיכאון", הוא צריך להופיע ברציפות למשך שבועיים. הדירוג כולל:
דיכאון קל – ביטחון עצמי נמוך, תחושות של עצב, פסימיות, חוסר מוטיבציה, תפקוד טוב ומותאם בפעולות יומיומיות.
דיכאון בינוני – מצב רוח ירוד, אנרגיות נמוכות, אובדן חשק מיני, כמעט לא מחייך, נגרר חברתית, קושי בפעילויות יומיומיות (למשל: לא פותח דואר וחשבונות).
דיכאון – דכדוך משמעותי, חוסר הנאה מוחלט, חוסר אנרגיה, חוסר תקווה, חוסר תיאבון, קושי בריכוז, קושי בקבלת החלטות, אובדן ערך עצמי, ירידה משמעותית בביטחון העצמי, האטה כללית, תחושות של אשמה, מחשבות מוות.
דיכאון חריף – חוסר תפקוד, אין עניין בסביבה, תחושות קשות ביותר של עצב וייאוש, חוסר אונים, מכונס בעצמו, מחשבות התאבדות.
דיכאון קל מכונה בשפה המקצועית "דיכאון מינורי" (Minor Depression), ואילו דיכאון כבד (דיכאון או דיכאון חריף) מכונה בז'רגון הרפואי "דיכאון מז'ורי" (Major Depression) או "דיכאון קליני".
דיכאון יכול להיות אפיזודה (תקופה עגומה שחולפת מעצמה או באמצעות טיפול) ויכול גם להיות דיכאון כרוני (מצב שנמשך זמן ממושך). בכל מקרה, רק פסיכיאטר או איש מקצוע אחר יכול לאבחן במדוייק את סוג הדיכאון המדובר.
דיכאון תסמינים
לדיכאון יש תסמינים פנימיים וחיצוניים: מבפנים מופיעות תחושות של ירידה במצב הרוח, דכדוך, ירידה באנרגיה, פסימיות, חוסר מוטיבציה, עצב ומלנכוליה. מבחוץ ניתן לראות האטה משמעותית או אי שקט, הפרעה בשינה (התעוררות מוקדמת / שינה מרובה), חוסר עניין חברתי, חוסר עניין במין, חוסר תיאבון וירידה בתפקוד.
על פי ספר האבחנות הבינלאומי ICD-10, תסמינים של דיכאון טיפוסי יכולים לכלול:
- מצב רוח ירוד שאינו מגיב לנסיבות חיצוניות
- הפחתת אנרגיה וירידה בפעילות
- חוסר עניין והנאה
- ירידה בתחומי העניין והפחתה בתחושות העונג
- קשיי ריכוז
- עייפות ניכרת אפילו לאחר מאמץ קל מאוד
- הפרעות שינה
- הפחתה בביטחון העצמי וההערכה העצמית
- רגשות אשמה
- תחושת חוסר ערך
- תסמינים גופניים (כמו כאבי גב)
- יקיצה מוקדמת
- האטה בתפקודים פסיכומוטוריים (לדוגמה: אפילו חביתה קשה להכין)
- אובדן תיאבון / ירידה במשקל
- אובדן חשק מיני
על פי המדריך הדיאגנוסטי של הפסיכיאטרים, ה-DSM-V, כדי לאבחן דיכאון קליני, נדרשים שיופיעו לפחות 5 מהסימפטומים הבאים במשך שבועיים רצופים (אחד מהתסמינים חייב להיות מצב רוח ירוד או חוסר עניין והנאה). אבחנה של דיכאון קליני תינתן רק כאשר הסימפטומים השונים מביאים למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או תחומי תפקוד משמעותיים אחרים. ולהלן:
- מצב רוח מדוכא מרבית שעות היום, כמעט בכל יום.
- הפחתה בולטת בעניין או הנאה בכל או כמעט בכל הפעילויות במשך רוב היום, במרבית הימים.
- ירידה משמעותית ולא מכוונת במשקל (שינוי של 5%) או עליה במשקל, תיאבון מופחת או מוגבר כמעט כל יום.
- נדודי שינה או שינה מוגברת כמעט בכל יום.
- תנועתיות מוגברת או איטיות יתר המופיעות כמעט בכל יום (לא כתחושה סובייקטיבית – אלא כדיווח שנצפה על ידי אחרים).
- עייפות או חוסר אנרגיה כמעט בכל יום.
- תחושת חוסר ערך או אשמה מוגזמת או לא מותאמת, כמעט בכל יום.
- צמצום היכולת להתרכז או לחשוב בבהירות או הססנות, כמעט בכל יום.
- מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (לא רק פחד ממוות), רעיונות חוזרים של התאבדות בלי תכנון ספציפי, ניסיון התאבדות או תוכנית ספציפית לבצע התאבדות.
תסמינים לדיכאון יכולים להיות מתעתעים ויכולים לנבוע ממקורות רבים (למשל: תופעת לוואי של תרופה שנועדה לטיפול במצב אחר; או מחלה גופנית שאגב התחלואה בה מייצרת תסמיני דיכאון) ולכן חשובה כל כך אבחנה של איש מקצוע בתחום, כמו פסיכיאטר.
האם אני בדיכאון
גם בדיכאון, כמו בעניינים רבים אחרים, עצם זיהוי הבעיה הוא 50% מהפתרון. הסיבה לכך היא שכיום יש ברפואה, בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה עושר גדול של פתרונות, שיאפשרו למרבית האנשים שסובלים מדיכאון להחלים ממנו לחלוטין. כדי לבסס את החשד שאתה סובל מדיכאון, אפשר לעבור על רשימת התסמינים שהזכרנו ועל רשימת סוגי הדיכאון – ולראות האם אתה מתחבר אליהם והאם זה מרגיש לך שזה קשור אלייך. אם אתה מזהה אצלך מספר גדול של קריטריונים, יש סבירות גבוהה שאתה סובל מדיכאון, ומומלץ לטפל בכך בהקדם האפשרי, כדי שתוכל לצאת מהמצב המדכא הזה ולחזור להנות. בכל מקרה, כדי לקבל תשובה מוסמכת לשאלה האם אתה בדיכאון – צריך, כמובן, להתייעץ עם איש מקצוע. פסיכיאטר הוא כתובת נהדרת לכך, וכך גם רופא משפחה, פסיכולוג קליני ועובד סוציאלי קליני.
אבחון דיכאון: איך מזהים דיכאון
פסיכיאטר מאבחן דיכאון על פי הקריטריונים של DSM-V או ICD-10 (פירוט בסעיף "דיכאון תסמינים"). האבחון נעשה באמצעות שיחה עם המטופל ויכול לכלול גם בדיקות עזר (כמו בדיקות דם ואחרות) ושיחה עם קרוביו וחבריו.
תשאול פסיכיאטרי הוא מיומנות מורכבת, שבה, באמצעות שיחה בלבד, מצליח הפסיכיאטר להגיע להערכה מבוססת של הסטטוס הפסיכיאטרי של הנבדק.
במהלך התשאול ישוחח הפסיכיאטר עם המטופל וישאל אותו על בעיות רפואיות שהוא סובל מהן, על ההיסטוריה שלו, ההרגלים שלו, הדברים שעוברים לו בראש, חוויות רעות שהיו לו וכדומה.
תוך כדי השיחה ובמקביל לה יסתכל הפסיכיאטר על הנבדק, ויתרשם מהופעתו (הגיוני לראות מטופל שמתלונן על דיכאון עם הופעה מרושלת); מההתנהגות שלו (למשל: יצירת קשר עין, תנועות איטיות או מהירות וכד'); ממצב הרוח ומהאפקט (Affect) שלו; מהדיבור, החשיבה ועוד.
לעתים, כדי לדייק את האבחנה, מבוצעים גם תשאולי "השלמה" עם חברים ומשפחה – כדי לשמוע מ"בחוץ" על התנהגותו של הנבדק ועל עולמו הרגשי, כפי שהוא נחווה על ידי אחרים.
כדי להגיע לאבחנה מבדלת של דיכאון, הרופא הפסיכיאטר צריך לשלול מצבים אחרים, שיכולים "להציג" תסמיני דיכאון. כך, למשל, מחלה בבלוטת האדרנל שבכליה יכולה לגרום לתסמיני דיכאון. ללא אבחון נכון, המטופל עלול לקבל מרשם לנוגדי דיכאון שלא יסייעו לו – ועם אבחון נכון ניתן יהיה לטפל בבעיה הבלוטית ולפתור אגב כך גם את הדיכאון.
