אלה לא הצליחה לצאת מהמיטה במשך שנה מאז ה-7 באוקטובר – וכבר לא ידעה מה לעשות. הכל השתנה כאשר היא והוריה קיבלו המלצה מפסיכיאטר על בדיקה מהפכנית, והתעקשו לעשות אותה. "שנה אחרי", מספר אביה, "ואנחנו במקום אחר לחלוטין". סיפור מלא תקווה
עופר מאיר
אלה עמר, בת 19 מראשון לציון, הייתה משותקת לחלוטין וכמעט מתה מרוב פחד – אבל יכלה לו, ושבה לחיים נורמליים ולתפקוד. היא יזמה את הכתבה הזאת, משום שהיא רוצה להפיץ את הבשורה וכדי שהנס שקרה לה, יקרה גם למטופלים אחרים. באומץ לב היא נחשפת בשמה המלא, בתמונותיה ואפילו בכתבת וידאו ומספרת בפירוט על הדברים שסבלה מהם, וכיצד הצליחה להתגבר עליהם. "אני בשאיפה לחסוך גם לאחרים חלק מהכאב שחוויתי".
"מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי עם חרדות", היא מספרת. "כבר בכיתה ד' אני זוכרת פחדים גדולים ואיך אבא היה מנסה להרגיע אותי ונותן לי לשתות כמה טיפות של רסקיו לפני שאני הולכת לבית הספר. בכיתה ז' הגיע התקף החרדה הגדול הראשון ורוב שנת הלימודים בכלל לא נכנסתי לכיתה בגלל החרדות".
"בעקבות התקף החרדה פגשתי לראשונה בחיי פסיכיאטר. הוא ביקש להבין ממני מה אני מרגישה ומה אני חווה ורשם לי כל מיני סוגים של תרופות שהיו אמורות לפתור את הבעיה ובנוסף גם תרופות הרגעה, אם הפחד מטפס למעלה, למקום בלתי נסבל.
"אחרי כמה ימים חזרתי ללימודים, אבל התרופות לא באמת עבדו. הכדורים כאילו הועילו, אבל הם לא באמת עזרו לי עד הסוף. הפסיכיאטר ניסה לשנות לי את המינונים ואפילו להחליף את סוג הכדורים – זה לא הצליח, לכיתה ח' כבר לא הייתי מסוגלת להגיע".
אלה הופנתה לטיפול יום במחלקה פסיכיאטרית והתמידה בו עד סופו, במשך שנה ו-8 חודשים מפרכים. "הטיפול בהחלט שיפר דברים ולקראת סיומו הייתי במצב נהדר", היא משחזרת. "נערה בתפקוד טוב, שהולכת לצופים, כבר לא מפחדת מרופא השיניים, נפגשת עם חברות וחברים, מנהלת חיי שגרה רגילים לחלוטין ולא בבהלה ופאניקה כל הזמן. זה היה נעים".
◀ "החרדות שבו לפקוד אותי"
"אבל זמן קצר אחרי השחרור מבית החולים, הכל חזר לקדמותו: ניסיתי ללכת ללימודים ולחזור לביה"ס – אבל החרדות שבו לפקוד אותי, ובעוצמה. זה היה מאוד מפחיד והביא אותי להסתגר בחדרי בבית במשך כמעט 3 שנים, כאשר בחלק מהזמן כלל לא הייתי מסוגלת לראות אנשים מחוץ לממשפחה מרוב בהלה".
מלחמת חרבות ברזל שפרצה ב-2023 הייתה בעבורה נקודת תפנית שלילית במיוחד. "ב-6 באוקטובר, יום לפני המלחמה, עוד הצלחתי ללכת ברגל למסיבה ברחוב הסמוך – איזה הישג בשבילי! מחוץ לבית!! יחסית רחוק! הייתי מאוד גאה בעצמי!! אבל אז קמנו לאזעקות באותה שבת שחורה ופשוט נפל עלי מסך שחור קודר נוראי, שנמשך חודשים ארוכים".
"הייתי הרבה יותר חרדה מבדרך כלל, ממש פאניקה על מלא, כל הזמן. איבדתי שני חברים בתחילת המלחמה – שיראל חיים פור ז״ל וחבר קרוב מהנובה – מתן רוזנברג ז״ל. לקחתי את מותם ללב, זה העציב אותי מאוד. האבל על מותם תרם לפחד ולהידרדרות במצבי, ומצאתי את עצמי אוכלת פחות ופחות ולוקחת המון כדורי הרגעה. זאת בנוסף על הכדורים הפסיכיאטריים ה'רגילים' שלי, שלתחושתי לא עשו את העבודה כמו שצריך".
איך נראתה אצלך תחילת המלחמה?
"שוכבת בחושך, במרתף של הבית, לא מוכנה לראות אף אחד, סובלת מחרדת הקאות משמעותית אז אוכלת ממש מעט, מגיעה לתת משקל משמעותי, עושה צרכים בחיתול, עם הפרעות קצב לב שהתפתחו אצלי, לא מתקלחת, כמובן לא מריחה מדהים והשיער שלי כולו קשר אחד גדול. הרגשתי תחושת חנק ברוב הזמן ופחד בכל חלק בגופי – תחושה קשה של חוסר אונים, על מלא. לא האמנתי שאי פעם אצליח לצאת מהמצב הזה".
◀ הוריה עשו כל שביכולתם
הוריה של אלה עשו כל שביכולתם. שניהם התעקשו שהיא תקבל את הטיפול בבית – ולא תאושפז במחלקה פסיכיאטרית. "זה קשה לראות את הבת שלך בכזה חוסר אונים ואתה מנסה את כל מה שאפשר", מספר ניצן אביה. "עד המלחמה עוד הייתה בנו אופטימיות וחשבנו אולי על טיפול באשפוז יום – אבל בפועל הייתה החמרה קשה במצב ועכשיו לא רק שהייתה חרדה ברמות מאוד גבוהות, אלא שנוסף לה דיכאון קשה ביותר".
איך זה נראה?
"היא לא זזה מהמקלט, לא אוכלת, היא בתת תזונה חריפה, סובלת מפרכוסים, הפרעות קצב לב…. כל הדברים הרעים. מצב ממש קשה. אנחנו כמובן לא הרמנו ידיים ולא אמרנו נואש ועברנו עשרות רבות של פסיכיאטרים, הפכנו כל אבן, עד שבמקרה פסיכיאטר מהצפון סיפר לנו על Genomind (ג'נומיינד), שהיא בדיקה שמאפשרת לעשות התאמה אישית של הטיפול התרופתי – לגנטיקה של המטופל".
Genomind (ג'נומיינד), הבדיקה הגנטית להתאמת תרופות פסיכיאטריות , מוצעת בידי פיוג'ן ג'נטיקס (Fugene Genetics) – מרכז ישראלי מוביל שמתמחה בבדיקות גנטיות ברפואה. עמר פנה לפיוג'ן, וכעבור ימים אחדים נלקחה מאלה דגימת רוק פשוטה – והוטסה לארה"ב, למעבדה שבה הבדיקה מפוענחת.
בדיקת Genomind מרצפת 26 גנים הידועים כקשורים לדרך שבה הגוף מפרק, מגיב ומפיק תועלת מתרופות פסיכיאטריות. המידע המתקבל מאפשר לרופא המטפל להבין אילו תרופות עשויות להיות פחות יעילות או לגרום לתופעות לוואי, ואיזה טיפולים דווקא צפויים לסיכויי הצלחה גבוהים יותר.
הנה קטע לדוגמה מהדו"ח של אלה, שמתפרסם כאן באישורה ובהסכמתה:
במקרה של אלה, ממצאי הבדיקה מצביעים על כך שתרופות ממשפחת SSRI (כמו פרוזאק וציפרלקס) אינן צפויות להביא לשיפור משמעותי. לעומת זאת, הניתוח הגנטי מגלה שדווקא תרופות מקבוצת SNRI (כמו אפקסור וסימבלטה) עשויות להתאים יותר לפרופיל הגנטי שלה.
בנוסף, הבדיקה הראתה פוטנציאל גבוה במיוחד להפיק תועלת מפעילות גופנית – שילוב של ספורט הוא המלצה כללית שנכונה לכל אדם, אך אצל אלה יש לכך ערך טיפולי מיוחד, זהו ממצא מבוסס ראיות מהבדיקה.
◀ הבדיקה איפשרה לחשב מסלול מחדש
"מפת הדרכים" שיצרה הבדיקה איפשרה לפסיכיאטרית שלה "לחשב מסלול מחדש" – ולשנות את התרופות שהיא לוקחת. הפעם לא היה מדובר כבר ב"ניסוי וטעייה" או ב"הימור מושכל" – אלא בפעולה על פי מידע גנטי מדויק, המותאם אישית לגנטיקה של המטופלת.
"אחת הבעיות בפסיכיאטריה", מספר ניצן אביה, "היא שבניגוד לתרופה להורדת חום או לכאבי ראש – שאתה יכול להחליף ותוך כמה שעות לדעת אם היא עובדת או לא – כאן צריך להמתין 4-5 שבועות, לפעמים אפילו חודשיים-שלושה, עד שאתה מבין אם ההימור החדש הצליח או שצריך להתקדם לדבר הבא. "זה גם מאוד איטי וגם כשזה לא מצליח, לא רק שהלכו 3 חודשים אחורה, ומדובר בחודשים של סבל אני רוצה להזכיר, אלא שגם עכשיו צריך להמתין איזה חודשיים-שלושה קדימה. אנחנו מדברים על חצי שנה. זה המון המון זמן".
"היתרון הגדול של הבדיקה הוא שלראשונה יש לך כלי רפואי אובייקטיבי שיכול הנחות את הרופא הפסיכיאטר בהחלטה על הטיפול התרופתי – מתוך עשרות רבות של תרופות פסיכיאטריות שקיימות בשוק ושאולי אחת מהן או שילוב של כמה מהן יכולים להיטיב או לדייק יותר את הטיפול.
עמר מספר שהם הביאו את הבדיקה לפסיכיאטרית של אלה בתל השומר, היא ראתה את הממצאים – והחליפה את הטיפול התרופתי. השיפור לא התרחש בן לילה, אבל לא איחר לבוא. "שנה אחרי – ואנחנו במקום אחר בחיים", הוא אומר, "אני לא אגיד שהכל 100 – אבל אי אפשר להשוות למצב הנוראי שהיינו בו".
אלה מספרת: "לקחתי מיליון כדורים. הגוף שלי כבר התרגל אליהם והם הפסיקו להשפיע. אני לא זוכרת את הבדיקה עצמה, הייתי בתקופה מאוד קשה. אבל זכור לי במעורפל שעשינו שינוי תרופתי ולאט לאט, עם הזמן, חל שיפור, באופן הדרגתי".
חזרת לאכול? למשקל תקין? יצאת מהמרתף? "כן, בהחלט. הכפלתי את משקלי. בעבר, גם בתקופות יותר טובות, לא הייתי אוכלת חטיפים עם היד – אלא רק עם מזלג. גם לא הייתי נוגעת בגבינות ובביצים. כל זה השתנה. היום אני כבר יוצאת מהבית ועושה הכל. "אני עובדת בקניון ועושה התמחות בחברת סייבר. אני לומדת ובתהליכי התנדבות לצבא. אני נוסעת באוטו – גם למקומות רחוקים שפחדתי מהם. אני פוגשת חברים ועושה הכל רגיל, בדיוק כמו שחלמתי! זה מדהים שהחיים הרגילים שלי חזרו, זה בלתי נתפס!".
"בדיקת ג'נומיינד היא משנת חיים", אלה מסכמת. "לגמרי גיים צ'יינגר. כל החלומות שלי התגשמו מאז שעשיתי אותה ומאז שהחלפנו את התרופות שאני לוקחת, על פי ממצאי הבדיקה. אני ממש ממש ממליצה עליה לכל אחד שהטיפול התרופתי הפסיכיאטרי שלו לא משיג את המטרות שלו. חבל להתייאש, כשיש בדיקה כזאת בשוק!".
"ג'נומיינד שינתה את חיי", מסכמת אלה. "היא נתנה לי ולרופאים שלי מפת דרכים לטיפול מותאם באמת והחזירה לי את התקווה. אני מאמינה שכל מי שמרגיש שהטיפול התרופתי שלו לא עובד, חייב לדעת שיש אפשרות כזאת, ולא לוותר".
מקרים של דיכאון עמיד דורשים גישה רפואית המבוססת על נתונים ולא על השערות. אם אתם חשים שהטיפול הנוכחי אינו מספק מענה, ייתכן שהמפתח נמצא בגנטיקה שלכם. אל תמשיכו בשיטת הניסוי והטעייה כשקיימת מפת דרכים מותאמת אישית.
